התפתחות חושית תנועתית ולמידה

מאת: איריס גרנות- מנהלת טיפ טף. התפתחות הילד (MA)

Greenspan & Wieder שני מומחים מובילים בהתפתחות הילד כתבו בספרם: "לאחר תשעה
חודשים של חשיכה, התינוק נולד ונזרק באופן פתאומי לעולם של מראות , צלילים, תנועה,
מגע, טעם וריח זוהי בעצם הצפה חושית. כל המידע הזה מרגש ומגרה עבור התינוק אך –
באותו הזמן הוא צריך ללמוד לא לכרוע תחת כמות הגרייה אליה הוא נחשף. האתגר
התפקודי הראשוני עבור התינוק הוא לקלוט את כל העושר החושי הזה ובו זמנית לווסת את
תגובותיו ולהשאר נינוח.
אינטגרציה חושית תנועתית היא הבסיס להתפתחותם התקינה של הילד, הוא אחד מאבני
היסוד לבניית יציבות רגשית והתנהגותית והוא תנאי הכרחי ללמידה. התפתחות זו תלויה
בהתפתחות תקינה של מערכת העצבים המרכזית.
למערכת העצבים ישנם שלשה תפקידים עיקריים:
1 . קליטה של גירוים שונים ממערכות החוש השונות והעברתם אל המוח.
2 . פענוח ועיבוד הגירויים במוח.
3 . ארגון הגירויים במוח לצורך יצירת תגובה מסתגלת ומותאמת.
המערכות החושיות המספקות מידע למוח הן : מערכת המגע )המערכת הטקטילית(, מערכת
שיווי המשקל )המערכת הוסטיבולרית(, מערכת התחושה העמוקה )המערכת
הפרופריוצפטיבית(, מערכת הראייה, השמיעה, הטעם והריח.
מערכת המגע- מערכת זו מספקת את המידע הראשוני על העולם שסביבנו. היא זו המקשרת
בין תא החישה הנמצאים על העור לבין הסביבה. אזורי החישה הרגישים ביותר נמצאים בפה
ועל כפות הידיים. מערכת זו מבשילה כבר בשבועות המוקדמים להריון והלמידה בינקות
תלויה רבות מאוד בתקינות מערכת זו. זו הסיבה שתינוקות חוקרים רבות דרך הפה )מכניסים
חפצים רבים לפה( ודרך כפות הידיים )ממששים, נוגעים, לשים את האוכל וכו'(. חשוב מאוד
לאפשר להם את חקירה זו ראשונית ומשמעותית זו ואף ללוות אותה בתיווך לגבי מהם
הגירויים אותם הם ממששים,מרקמיהם, משקלם, הטמפרטורה שלהם, צורתם וכו'. ההבחנה
עוזרת להכיר וללמוד את הסביבה.
מערכת התחושה העמוקה והתנועה – מערכת זו נותנת לנו באופן לא מודע את תחושת
התנועה. הקולטנים של מערכת זו נמצאים עמוק בתוך השרירים, המפרקים והגידים.,באזור
הנקרא כישור השריר. תנועת הפרקים , התכווצות השרירים ומתיחת הגידים מועברים ע"י
קולטני התחושה העמוקה אל המוח וכך נמסר המידע על חלק הגוף המופעל ועל תנועתו.
משיכה, דחיפה, נשיאת משקלים מגרים את חיישני המערכת. בעזרת מערכת התחושה
העמוקה אנו לומדים כבר מהינקות להכיר את גבולות הגוף, היחסים, בין חלקי גופנו, קצב
התנועות והתזמון ביניהן ואת מידת הכוח או המאמץ שיש לשריר להשקיע בכל
פעילות.כאשר המערכת פועלת בצורה תקינה היא מהווה את הבסיס ליכולת תכנון התנועה
והתפקוד במרחב. התחושה הפנימית היא זו המכוונת אותנו בביצוע פעילויות היומיום אפילו
ללא ראיה.
מערכת שיווי משקל – מערכת זו מספקת לנו את המידע היכן אנחנו ביחס לחלל בו אנו
נמצאים. לאיזה כיוון אנחנו הולכים, האם אנו עומדים והסביבה נעה )נסיעה באוטו, מתקני
לונפארק וכו'(, מערכת זו שומרת על השיווי משקל וטונוס השרירים, קולטת מידע לגבי כוח
הכובד, מייצבת את תנועות העיניים בזמן התנועה ומאפשרת תפקוד יעיל של הגוף במהלך
תנועה.
קולטני החישה נמצאים באוזן הפנימית וכל תנועה מגרה את הקולטנים הללו. לדוגמא: שינוי
במנח הראש, כוח המשיכה, תאוצת הגוף או המנוחה, סיבוב או ויברציות. היא פועלת בשילוב
עם מערכת התחושה העמוקה. רוב תפקידיה של המערכת נעשית בצורה בלתי מודעת
וגורמת הנאה מרובה, רק כאשר יש ליקוי במערכת זו המערכת מגיעה לתודעה. למערכת זו
יש השפעה רבה על תפקודים קוגניטיביים כגון תפיסה חזותית ומרחבית, התמצאות במרחב
וכו'.
כל מערכת חוש מתפתחת בפני עצמה. במקביל מתרחש במהלך ההתפתחות תיאום בין כל
המערכות החושיות. תאום זה נקרא אינטגרציה חושית תנועתית )סנסומוטורית( המביאה
לתפקוד יעיל וללמידה.
התפתחות מערכות החושים והתיאום ביניהן הם הבסיס להתפתחות התהליכים הבאים:
ארגון התנועה והיציבה, תגובות שיווי משקל מותאמות, יצירת סכמת גוף תקינה,תכנון תנועה,
תיאום בין שני צידי הגוף )פיתוח קורדינציה(, תיאום עין יד ואף התפתחות השפה. תקינות
תהליכים אלו מאפשרת מיומנות שליטה בגוף במצבים שונים, יכולת התנסות והתמודדות,
פיתוח יכולות קשב וריכוז, פיתוח מיומנויות תפיסה חזותית ומרחבית, בטחון עצמי ופיתוח
מיומנויות שפתיות.
תקינות המערכות והתהליכים הללו מאפשר לילד להתנסות בפעילויות שונות. התנסויות
אלה בצרוף התפתחות השפה והתחומים הקוגניטיבי ורגשי על בסיס גורמים תורשתיים
וסביבתיים מובילות לרכישה ולפיתוח הלמידה.
למידה היא פועל יוצא של תהליכים המתרחשים במוח והניזונים בין היתר מהפעילות החושית
תנועתית.
עפ"י פאג'ה, השלב החושי תנועתי הוא השלב הראשון בהתפתחות הילד. במהלך שלב זה
הילד קולט את סביבתו הפיזית והחברתית ומגיב אליה באמצעות פעילותו החושית תנועתית.
לפעילויות שבהן הילד מתנסה בשלב זה יש שת מטרות עיקריות. האחת, לקלוט ולמיין גירויים
שונים, לארגן אותם, לפרשם ולתאם ביניהם לבין תנועות פשוטות כדי ללמוד להגיב בהתאם, –
דהיינו ללמוד להתנהג באופן מסתגל. לדוגמא: ללמוד לא לגעת בתנור אפייה או בתנור חימום
כאשר הם חמים.
והשניה, להתנסות ברצף של תנועות ומאמץ מכוון כדי להשיג מטרה מסויימת. לדוגמא :
לזחול בכיוון הנכון במהירות מסויימת כדי לתפוס כדור מתגלגל.
ככל שיהיה ארגון טוב יותר של גירוי התחושה והתנועה במוח, תהיינה תגובותיו של
הילד יעילות יותר. הוא יהנה יותר מהמשחק ומסביבתו, יגלה רצון להתנסות במשחק,
יפתח סקרנות וחקירה ובכך ישפר את יכולות הלמידה.
אז מה צריך לעשות? לחשוף את התינוק או הפעוט למגוון גירויים חושיים ותנועתיים. כדי
להפיק מהם יותר חשוב ללוות אותם בתיווך המלווה את החוויה החושית תנועתית.