גמילה מחיתולים

גמילה מחיתולים הינה תהליך טבעי של התנסות ורכישת מיומנות והיא יכולה לקרות בכל אחת מעונות השנה, הילד לא בוחר באיזה עונה בשנה הוא בשל להיגמל. ההורים צריכים לזכור שהגמילה מהחיתולים תגיע, כאשר הם והילד יהיו מוכנים לכך. זהו תהליך משותף של שני הצדדים ולכן שיתוף פעולה בין ההורים לילד יביא להצלחת התהליך. לפיכך, שלב הגמילה מחיתולים צריך להיעשות מתוך תכנון ולאחר מחשבה, בו ההורים החליטו כיצד הם רוצים להוביל את התהליך. תהליך גמילה לא מתוכנן שמתחיל עקב גחמה רגעית של הילד, ייגמר ברוב המקרים בעגמת נפש גם לילד וגם להורים.

רקע התפתחותי לזיהוי מוכנות לגמילה:

בתוך התהליך של הגמילה צריכים להיות מאוד קשובים לילד. התפקיד של ההורים הוא ללוות את הילד, זהו תהליך שבו הילד מתנסה בחוויה גופנית וסופו של התהליך הוא הישג התפתחותי. כאשר רוצים לבדוק את האפשרות של מוכנות הילד לגמילה חשוב לשים לב האם הילד בשל מבחינה רגשית, מוטורית וקוגניטיבית לגמילה מחיתולים.

התפתחות מוטורית:

  • יכולות נוירולוגית ושרירית תקינה

  • יודע ויכול לנוע במרחב בחופשיות

  • מצליח לשלוט באברי גופו

  • יודע לפשוט בגדים באופן עצמאי (או לפחות מנסה באופן חלקי, מראה נכונות והבנה של התהליך)

  • מראה נכונות להתנסות במתקנים שונים (מגלשה, נדנדה, טיפוס בסולם מתקנים ועוד…)

  • יכולת שליטה עצמית – להתאפק ולבלום

  • יכול לטפס על ישבנון ולשבת על האסלה (ייתכן שמראה נכונות לכך אך זקוק להכוונה וסיוע שלכם, כדיי ללמוד את הפעולה)

התפתחות קוגניטיבית ושפתית:

  • עסוק בחקירה וניסוי

  • בעל יכולת חיקוי ולמידה (יודע לחקות תנועות, פעולות, מילים ועוד…)

  • עושה הכללות ומתחיל להבין סיבתיות (הקשר של סיבה ותוצאה בין אירועים, חפצים, מצבים…)

  • מסוגל להרגיש גירויים פנימיים כדי לקשר לחץ בשלפוחית עם הליכה לשירותים.

  • מודע לגופו, לאיבריו, לצרכים שיוצאים מגופו מתי הם יוצאים (מדבר על כך, חוקר את גופו, מבין שהוא רואה את עצמו במראה…)

  • מבין כשהחיתול מלא בפיפי או קקי ומתריע על כך.

  • בעל יכולות וורבליות: יודע לומר פיפי/קקי, יודע לומר שירותים, מכיר ומבין את כל המושגים הקשורים לעשיית צרכים (ההבנה חשובה מאוד גם אם לא יודע להביע את כל המילים), מבין הוראות (להוריד מכנסיים, ללכת לשירותים…).

התפתחות רגשית חברתית:

  • יוצר קשר חברתי ונהנה מאינטראקציה

  • מגלה עצמאות ואינדיבידואליות (אוכל לבד, מנסה להתלבש לבד, אומר הרבה: אני לבד, אני יכול, אני גדול, גם אני רוצה ועוד…)

  • בעל מניע פנימי (מוטיבציה) לגמילה

  • רצון להיות גדול או רצון להיות כמו הגדולים

  • רצון להיות עצמאי – ילד גמול לא נזקק כל הזמן לעזרת מבוגרים

  • יכולת לעמוד בתסכול  (כיוון שבשלבים הראשונים גם אם מתאמצים, לא תמיד מצליחים…)

  • מסוגל לדחות הנאה מיידית – דחיית סיפוקים ראשונית ובסיסית לזמן קצר ( למשל, להמתין שתי דקות לממתק או לכל פעילות המבטיחה לו הנאה).

מעבר לבשלות הילד בתחומי התפקוד שהוזכרו לעיל, ישנם עוד כמה תחומים/היבטים אשר חשובים לבשלות ומוכנות הילד לתהליך הגמילה:

מוכנות לפרידה מהצרכים (חרדת קקי): ילדים מתחילים להיות מודעים לעשיית צרכים, לומדים להכיר את הגוף שלהם ובעקבות כך חרדים מאוד לשלמות הגוף ושמירה עליו. לכל ילד מגיע שלב בו הוא עובר תקופה הנקראת חרדת קקי, בתקופה הזו ילדים תופסים את הקקי (בשונה מפיפי) כחלק מגופם ומבחינתם הוא איבר מגופם לכל דבר. בעקבות כך, הילד חושש וחרד כאשר הקקי נעלם והוא לא חלק יותר מהם – לדוגמא: השלב בו הקקי נופל לשירותים… חשוב לציין, שכשהילד לובש חיתול הוא לא חרד וחש כך אודות הקקי, זאת מאחר והחיתול מחזיק את הקקי והילד בוחר מתי הוא נפרד מהקקי (הכוונה מתי הוא מודיע לנו שהוא עשה ובעקבות כך הולכים להחליף חיתול…).

חשוב שההורים יכירו ויהיו מודעים לשלב ההתפתחותי הנ"ל ויכינו את הילד לקראת הפרידה מהקקי בשירותים לפי הטיפים הבאים:

* החל מהשלב שבו הילד מודיע שהוא עושה קקי בחיתול, יש להראות לו את הקקי בחיתול ולומר לו בואו נגיד "ביי ביי קקי",

   "עכשיו הוא הולך לפח…", בשלב מתקדם רצוי גם לתת לילד לזרוק את החיתול לפח באופן עצמאי, בכדיי לעבור תהליך פרידה      מהקקי.

* חשוב לשדר לילד ביטחון, רוגע ותתנו מקום לכך שהוא רוצה לראות את הקקי ולהיפרד ממנו.

* בשלב שבו הילד חוקר את השירותים ואף רוצה להתנסות רצוי לעשות את הדברים הבאים:

* ביחד עם הילד להפוך את החיתול בשירותים ולזרוק את הקקי (לא החיתול) לשירותים ולהראות לילד איך הקקי יורד במים תוך      כדיי שהוא אומר לקקי ביי ביי ומוריד את המים.

* אפשר לומר לו זה בסדר אם אתה רוצה לעשות קקי השירותים לא ייקחו את הקקי עד שתוריד את המים. אנחנו נגיד קודם

   " ביי ביי לקקי".

* לספר לו סיפורים שעוסקים בגמילה שם רואים ילדים שעושים קקי ונפרדים ממנו ואז לקשר כמו שאתה עשית ב… ואמרנו לקקי    ביי ביי.

 * ובסוף הכי חשוב לסייע לו לא לפחד מתהליך ההיפרדות מהקקי, לתת לילד תחושת ביטחון, לא לזלזל בזה ולומר "שזה רק           קקי" (אנחנו המבוגרים תופסים את זה ככה אז נראה לנו הכי הגיוני שזה המסר שנעביר לילדים אך זה לא נכון) וכמו מנטרה         לתת לו להיפרד מהקקי באופן מעשי.

מודעות של ההורים לנושא, תגובה נכונה לילד והכנה נכונה של הסביבה לחרדת הילד, תביא לכך שהחרדה תעבור באופן נורמאלי והתפתחותי והילד לא יפתח חרדה לטווח ארוך מעשיית קקי בשירותים.

הצורך בשליטה ושחרור: תהליך של פרידה מחיתול ועשיית צרכים באופן עצמאי בשירותים נתפסת אצל הילד תחת השלב ההתפתחותי של שליטה ושחרור – מצד אחד הילד מאוד רוצה לקחת חלק בתהליך הגמילה ועל ידי כך להיות "ילד גדול" כמו כולם, ומצד שני כשהוא באמת נמצא בתהליך וחווה את הפרידה מהחיתול ואיבוד שליטה למול השירותים הוא עשוי להיכנס למצב של לחץ וחרדה. החיתול עד אותו שלב של הפרידה ממנו, נתן לילד תחושת שליטה על גופו וצרכיו (נכון שהצרכים היו יוצאים ללא שליטה בסוגרים), אך עצם העובדה שהחיתול הולך לכל מקום עם הילד, והילד מתריע מתי להחליף לו (ברוב המקרים) החיתול נתן לילד תחושה של שליטה וביטחון. זאת לעומת עשייה עצמאית בשירותים בה הם כביכול איבדו את השליטה והשליטה עברה לידי "השירותים" (לפחות חלק מהילדים תופסים זאת כך) ואז נראה ילדים שעל אף הסימנים והרצון להיגמל לא מוכנים ללכת לשירותים, לא מוכנים לעשות שם צרכים וכדומה…

לאור זאת, ככל שהילדים יתנסו בעשייה שירותים וככל שיהיה שיח והכנה בנושא וככל שיהיה ביטוי ממשי לפרידה מהקקי והתבוננות לאן הוא הולך כך החרדה תקטן ואנו לא נצפה לראות התנגדות מצד הילדים לתהליך הגמילה.

שלבי הכנה לקראת תהליך גמילה:

הרבה פעמים הילד מביע רצון להיגמל, רצון להיות גדול כמו כולם (כמו האחים הבוגרים, החברים בגן שכבר נגמלו, כמו שאמא ואבא הולכים לשירותים…) ואף דורש להוריד את החיתול ולעבור לתחתונים. שלב זה הינו נהדר (ועוד ארחיב עליו בהמשך) ובאמת מראה לנו ההורים כי הילד מראה מוטיבציה ונכונות להיגמל. עם זאת, ישנם מקרים בהם אנו ההורים צריכים להיות ערים לסימנים ולסייע לילד להגיע אל שלב הגמילה. לאור זאת, כניסה לתהליך גמילה דורשת הכנה והתארגנות מראש של כל הגורמים: הכנה של ההורים עצמם, הכנה מול צוות הגן והכי חשוב להכין את הילד עצמו לגמילה.

החלק הבא יעסוק בשלבים הטבעיים שהילדים עוברים לקראת תהליך הגמילה ואיך אתם ההורים יכולים לזהות את השלבים ולתת מענה נכון לכל שלב ועל ידי כך לקדם את הילד לעבר פרידה מהחיתול.

שלב ראשון מודעות לעשיית הצרכים: כאשר הילד מתחיל להיות מודע לתהליך של עשיית הצרכים. תחילה, הילד צריך להיות מודע לצורך שלו, לתהליך עצמו של עשיית הצרכים ול"מוצר" שמופיע בסוף התהליך. תהליך זה שונה מילד לילד. בתחילה הפעוט אינו בטוח שהוא עושה קקי. בשלב מאוחר יותר הוא כבר יודע מתי הוא עושה קקי ואף יכול לאותת על כך למבוגרים. לאחר מכן הוא מתחיל להיות מודע לצורך שלו, עוד לפני עשיית הקקי עצמו. הפעוט צריך להיות מסוגל לאותת על כוונותיו באופן מילולי או התנהגותי.

כיצד ההורים יכולים לסייע בשלב זה: השפה היא גורם מתווך חשוב בתהליך. עשיית הצרכים, פיפי וקקי, הם חוויות טבעיות, שתפקיד ההורה הוא ללוות אותן ולהמליל אותן עבור הילד עוד לפניי כניסתו לשלב הנ"ל. באמצעות השימוש בשפה, הילד יכול להבין את החוויות שהוא עובר וגם לתקשר עם אנשים אחרים ולהיעזר בהם (למשל, להודיע שהוא צריך פיפי, או לבקש שיסגרו את הדלת). לכן אפשר להשתמש בשפה בכך שנאמר לילד ונסב את תשומת ליבו לכך שהחיתול שלהם מלא פיפי או קקי ולכן צריך להחליף עכשיו חיתול (היבט זה הינו חשוב וניתן לעשות זאת החל מיום היוולדו). להסביר להם שנעים יותר להיות עם חיתול נקי ושזה לא נעים להסתובב עם הצרכים שהם עשו. כמו כן, כאשר הילד אומר כי הוא עשה קקי – יש להתייחס ולהגיב לזה בחיוב, לשקף לו ולומר " נכון עשית קקי, בוא נלך להחליף חיתול…". זהו גם זמן טוב להתחיל את ההתייחסות לפרידה מהקקי.

שלב שני סקרנות: בשלב זה ייתכן ונתחיל לראות שהילד אינו רטוב כל הזמן, אלא נשאר יבש במשך פרקי זמן שהולכים ומתארכים לאחר החלפת חיתול (לא קורה אצל כל הילדים). בשלב זה הילד מתחיל להתעניין בנושא. הוא מגלה סימנים של סקרנות, הוא מתעניין בשירותים, מבקש לראות איך חבריו, אחיו, הורים או גדולים אחרים עושים פיפי, הוא שואל שאלות בנושא, לדוגמא: לאן הפיפי והקקי הולכים? למה הם נעלמים?

כיצד ההורים יכולים לסייע בשלב זה: להסב את תשומת ליבו של הילד לכך שהחיתול שלו יבש במשך זמן ממושך. לענות לילדים על השאלות, לעודד את הסקרנות שלהם, לאפשר להם לחקור ולצפות בילדים או במבוגרים בשירותים, לחשוף אותם לסיפורים או שירים (בהמשך יש רשימה מפורטת) בנושא ולהסביר להם את הקשר בין מה שקרה בסיפור לבין המציאות.

שלב שלישי התנסות: בשלב זה הילד רוצה להתנסות ולא רק לצפות. הוא יבקש מדי פעם ולא באופן קבוע, ללכת לשירותים.  בשלב הזה שהילד עסוק בחקירה הוא עשוי להביע חשש מהגובה של האסלה ומהמים הנשטפים ממנה (תופעה טבעית וידועה אצל הרבה ילדים). עדיין אין להם מושגי גודל, והם חוששים מגודל השירותים, חוששים מהעלמות של הצרכים עם המים וכדומה. עם זאת מאוד סקרנים ורוצים להתנסות ולקחת חלק פעיל. חשוב לזכור ששלב זה הוא עדיין שלב לקראת הגמילה ולכן לאחר שהילד מתנסה אנו נחזיר לו את החיתול. רצוי בשלב הזה לברר עם צוות הגן אם ילדכם מראה את הסימנים הללו גם במסגרת הגן ובכלל האם צוות הגן חושב שילדכם מוכן לתהליך גמילה.

כיצד ההורים יכולים לסייע בשלב זה: הדבר הראשון והכי חשוב בשלב זה הוא להיות קשוב לילד ולבקשותיו. להכין את הילד לקראת השלב הבא של הגמילה ולספר לו שכשהוא יגדל עוד קצת וגם שכשהוא יירצה אתם תעשו פרידה מהחיתולים והוא יעבור לתחתונים. אפשר לחשוף את הילד לתחתונים ולהראות לו מה זה. ייתכן ושלב ההתנסות יהיה ארוך, וזה בסדר אתם צריכים להיות סבלניים, תומכים וקשובים לילדכם. במשך כל התקופה הזו תנסו לעודד ולזמן את הילד לעשות בשירותים, להתנסות בהורדת מים, להכיר את הסביבה של השירותים, תיקחו אותו אתכם שיראה איך אתם עושים צרכים בשירותים. לכו אתו לקנות ישבנון, תרכיבו אותו בשיתוף עם הילד  ואז תלמדו אותו להשתמש בו – והכל באווירה חיובית ומשחקית. במקביל להמשיך להקריא סיפורים בנושא, פרידה מקקי, שיח על הגמילה ועוד.

שלב רביעי הסרת החיתול: זהו זה השלב האחרון בו ילדכם מוכן לגמילה. בשלב זה הילד בשל לחלוטין להיפרד מהחיתול. הילד מבקש בבוקר או במהלך היום תחתונים או שבמהלך היום הוא מוריד באופן עצמאי את החיתול ומסרב להחזירו. 

כיצד ההורים יכולים לסייע בשלב זה: מכבדים את בקשתו של הילד, עם זאת לא מתחילים גמילה במידי אלא מכינים את הקרקע לקראת הגמילה המתקרבת (לא למשוך את התחלת הגמילה יותר משבוע…).

מה עושים רגע לפניי תחילת הגמילה:

  1.  בני הזוג יושבים ומחליטים על תאריך/יום מתי מתחילים את הגמילה. חשוב שההחלטה על המועד תהיה משותפת עם הילד ותעניק לו תחושה של שליטה בתחילת התהליך. השיתוף שלו הוא באופן סימבולי  – ילד שמסוגל "לשלוט" בתחילת התהליך, יהיה מסוגל "לשלוט" בצרכיו. מומלץ להציע לו שני מועדים אפשריים שמקובלים עליכם (לדוגמה: יום חמישי לפני הצהריים או אחרי הצהריים), ולתת לו לבחור.

  2. מומלץ שמועד תחילת הגמילה יהיה כזה שיאפשר לכם שהות צמודה של כשלושה ימים ילדכם. לדוגמה: אפשר להתחיל את הגמילה ביום חמישי אחר הצהריים ולוותר על הגן ביום שישי. כך ייווצר רצף של יומיים וחצי בהם תשהו במשותף עם ילדכם ותוכלו ללוות אותו בתחילת התהליך.

  3. לקיים שיחה עם צוות הגן ולעדכן אותם על החלטתכם ועל המועד בו אתם מעוניינים להתחיל את הגמילה כדיי שתהייה המשכיות עקבית בין הבית לגן. והכי חשוב לספר איך אתם תופסים את הגמילה (במידה ויש הנחיות מסוימות או נקודות שחשוב לכם שהצוות יידע). שיתוף הפעולה בין ההורים לצוות הגן הינו חשוב מאוד בתהליך הגמילה.

  4. להציע לילד ללכת לקנות תחתונים ביחד, לתת לילד לבחור את התחתונים.:) לומר לילד שבקרוב הוא ייפרד מהחיתול והוא ילבש תחתונים וללמד אותו ללבוש תחתונים, כמו גם איך זה נראה ומרגיש על הגוף.

  5. אני ממליצה להתחיל את הגמילה רק אחריי שהילד הצליח מספר פעמים לעשות באמת צרכים בשירותים. חשוב מאוד שהוא באמת יעשה ויעבור את החוויה הרגשית של שחרור הצרכים מחוץ לחיתול.

  6. חשוב שבני הזוג ישוחחו ביניהם ויעשו תיאום ציפיות אודות תהליך הגמילה, מקרים לתגובות, איך גומלים, מי נמצא עם הילד בימים הראשונים וכדומה.

  7. הכינו את הבית: הרימו את השטיחים וכסו את הספות ושאר משטחים שאינכם רוצים ש"ייפגעו".

  8. שבו לשיח משותף עם ילדכם אודות התחלת תהליך הגמילה: הכנה מוקדמת והסבר מקדים חשובים להצלחה של תהליך.. ההסבר צריך להיות מפורט עד כמה שניתן: מה הולך לקרות כאשר מורידים את החיתול, מתי מורידים את הטיטול, מה מצופה ממנו, מה התפקיד של ההורים בתהליך (ההורים יעזרו לעלות על הישבנון, להוריד וללבוש את המכנסיים, וכו'). שתפו את הילד כי תערכו לחיתול מסיבת פרידה, תסבירו שייתכן ויהיו פספוסים והם חלק מהלמידה והתהליך, לדוגמה: "בתחילה יתכן וכשתרצה לעשות קקי לא תספיק להגיע לשירותים, ותעשה בתחתונים, אז אם זה יקרה, ננקה, נחליף בגדים, ובפעם הבאה נרוץ מהר לעשות בשירותים כי פיפי וקקי עושים בשירותים".

  9. תסבירו לילד שהגמילה בשלב הזה תתקיים רק במהלך היום בשעות ערות. גמילה מחיתול בלילה נעשית בשלבים ובגיל מאוחר יותר. תסבירו לילד שבלילה הוא יהיה עם חיתול ואתם לא רוצים שהוא יהיה רטוב ושיהיה לו לא נעים ושכשהוא יהיה טיפה יותר גדול יותר הוא ייפרד גם מהחיתול בלילה. כמו כן, להסביר לו שקשה יותר לשלוט בעשיית הצרכים בלילה, כי כשישנים יותר קשה לשים לב לצרכים וצריך להיות קצת יותר מבוגר לשם כך. אם הילד "מתבייש" מעצם היותו עם חיתול בלילה, אפשר לעבור לחיתול תחתון.

  10. להזכיר בכל יום לילד שבעוד כמה ימים תערכו מסיבת פרידה מהחיתול וכל המשתמע מכך, וחוזר חלילה עד לתחילת הגמילה.

תהליך גמילה מחיתולים:

  1. טקס פרידה מהחיתולים: דבר ראשון והכי חשוב!!! אתם אומרים לילד שמחר אתם תעשו מסיבת פרידה מהחיתולים, כי הוא כבר ילד גדול והוא יודע ורוצה לעשות בסיר או בשירותים. למחרת בבוקר, איך שהילד קם, אתם מורידים לו את החיתול ועושים "מסיבת פרידה" לחיתולים. במסיבה הילד עובר תהליך של פרידה מהחיתולים וביחד אתם "זורקים" את החיתולים לפח ונפרדים מהם לשלום.  לאחר מכן, מקבלים בברכה את התחתונים ונותנים לילד לבחור איזה תחתון הוא רוצה ללבוש.

  2. להזכיר לילד כל שעה ללכת לעשות בשירותים. בהתחלה הילדים נוטים לשכוח שהם כבר בלי חיתול ולכן הם צריכים אותנו בתור שעון מעורר. לקחת כל שעתיים (פלוס מינוס תלוי מאוד בילד) את הילד לשירותים ולומר לו שעכשיו זה זמן ללכת לעשות פיפי וקקי בשירותים. אם הוא באמצע פעילות שהוא אוהב ובשל כך יביע התנגדות ללכת לשירותים, היו סמכותיים – קחו את המשחק אמרו לו שאתם שומרים לו על המשחק וכי כעת עליו ללכת לשירותים וכמובן כשהוא יחזור תאפשרו לו להמשיך לשחק כרגיל.

  3. הכרת סביבת השירותים בגן. ביום הראשון שילדכם מגיע לגן עם תחתונים,  זמן ותשומת לב להכיר לו את סביבת השירותים בגן (גם אם יש לו היכרות מניסיונות העבר). תראו לו איפה יעשה את צרכיו (רצוי שיתנסה בזמן אמת אתכם), תשרו לו תחושת ביטחון, תלמדו אותו כיצד להסתייע בצוות הגן כדיי ללכת לשירותים וכדומה. כמו כן, תעדכנו את הצוות כי ילדכם הגיע עם תחתונים כפי שסיכמתם בשיחה המקדימה.

  4. הפעילו שיקול דעת וגמישות: יהיו מקרים בהם הילד יתקשה לחכות עד להגעה לשירותים. היו גמישים. אפשרו לילד לעשות אותם בחוץ: להשקות את העץ, את הפרחים. ככל שיעבור הזמן, יתרגל הילד לתחושה המרמזת על כך שהוא צריך פיפי או קקי וייגש לשירותים בזמן הנכון.

  5. אווירה רגועה ותומכת: אל תהפכו את הנושא למלחמה או לנושא המדובר ביותר בבית (במובן השלילי והמלחיץ או החיובי יתר על המידה). ייתכן ובחלק מהפעמים בהם הילד ייגש לשירותים הוא לא ייעשה באמת צרכים וזה בסדר, אפשר לנסות שוב בזמן אחר. עזרו לילד ללבוש את התחתונים והמכנסיים וחזרו לשגרה. בתחילה, כשהילד מתרגש מהעובדה שיש ישבנון הוא יבקש פעמים רבות לגשת ולעשות, ובפועל לא יקרה דבר. אל תכעסו ואל תתעקשו כדי לא ליצור התנגדות או עצירות מכוונת.

  6. כשהילד יושב על הישבנון בשירותים ואתם שם אתו מחכים שיבוא הפיפי והקקי, אפשר לספר סיפורים, לשיר שירים, לצחוק ולהתבדח. אם לא קורה כלום, תוכלו לצאת ולחזור שוב במועד מאוחר יותר. המשיכו לשחק וחזרו לפעילות הקודמת וגשו לשירותים לנסות שוב.

  7. כאשר מגיע הזמן לגשת לשירותים, תוכלו לרוץ, לדלג, לדהור כמו סוסים או להתחרות מי מגיע לחדר השירותים הכי מהר. אפשר להמציא יחד שיר כדי שהפיפי והקקי כבר יצאו.

  8. לעודד את הילד על הצלחותיו בתהליך, לתת לו תחושה שאתם סומכים עליו ושאתם מאמינים שהוא ילד גדול.

  9. כשהילד מפספס לא לכעוס עליו או לגעור בו!!! גם לא לומר זה לא נורא (כי אם זה לא נורא אז אפשר לפספס במכנסיים גם בפעם הבאה…) לומר: אני רואה שאת/ה רטוב/ה פיפי עושים בסיר/שירותים ולא במכנסיים, פעם הבאה נלך ביחד ותעש/י בסיר/שירותים. אם תגזימו בתגובתכם השלילית הילד יכול להיבהל או להיות מאוכזב מעצמו וזה יוביל לתוצאה ההפוכה.

  10. לא להתייאש! אתם ההורים צריכים להיות סבלניים לפספוסים של הילד, לקבל את זה בהבנה, לעודד את הילד, להסב את תשומת ליבו לכך שפספס ולהיות גורם תומך ולא כועס.

  11. להיות עקביים בתהליך, אם החלטתם שהילד באמת מוכן ושהוא עבר את כל השלבים, אז לא להתחרט לאחר כמה שבועות ולהחזיר לו את החיתול או אם אתם לקראת נסיעה ארוכה לא לשים לו את החיתול, כי אתם חושבים שהוא יפספס, דבר זה יגרום לבלבול אצל הילד ויפגע משמעותית בתהליך הגמילה. תלמדו אותו לעשות את צרכיו בצדי הדרך לאורך הנסיעה (אם הוא ישן וטרם נגמל מחיתול בזמן השינה אז זה משהו אחר).

  12. להלביש את הילדים בבגדים נוחים המאפשרים להם עצמאות. להלביש את הילדים במכנסיים שהם יכולים לפשוט בעצמם, לדוגמא: מכנסיים עם גומי. אם תלבישו את ילדיכם במכנסיים עם כפתורים או בגרביונים צמודים ושמלה יהיה להם קשה לפשוט את בגדיהם והם יפספסו בבגדים לא באשמתם.

  13. בקשה לחיתול מצד הילד. ילדים רבים מקבלים "רגליים קרות" בעת היציאה לתהליך ומבקשים לחזור לישן והמוכר – החיתול. אל תלחצו מבקשת ילדכם, זה טבעי וחלק מהתהליך. תזכירו ותסבירו לו שעשיתם מסיבת פרידה מהחיתול וכעת הוא עם תחתונים ועושה בשירותים. תעודדו אותו, תעניקו לו אהבה ותמיכה, אך אל תיכנעו לבקשתו. זה יעביר לו מסר שגוי שאתם לא סומכים עליו שיצליח, ולכן כדיי שתקשיבו לבקשתו ותחזירו לו חיתול. בנוסף, זה ייתן תוקף לחששותיו.

  14. האמינו באמונה שלמה בתהליך וביכולתו של הילד להצליח. תחושת הביטחון והאמונה שלכם יהיו המסר שיעבור לילד וזה אחד מהפרמטרים החשובים ביותר להצלחת התהליך.

מתי לא כדאי להתחיל בגמילה?

  • בתקופת מעברים – מעבר גן, דירה או מעבר לארץ אחרת.

  • בתקופה של שינויים או מתח במשפחה: הולדת אח, מחלה, גירושין, לחץ בעבודה של ההורים וכדומה.

  • בתקופת מחלה של הילד.

  • כשהילד סובל בלי כל קשר לגמילה מעצירות.

  • כשהילד נמצא במתח רגשי, גם אם ההסבר למתח לא תמיד ידוע.

מצבים המשפיעים על תהליך הגמילה:

  • ילד שסובל מחששות או מקשר לא בטוח, עלול לפחד מעשיית הצעד ההתפתחותי הזה – ילד זקוק לתחושת ביטחון שהוריו שם לכל אורך הדרך ללוות אותו ולתת לו את כל התמיכה וההגנה לה הוא זקוק.

  • ילדים שתהליכי גמילה קודמים שלהם לא היו מוצלחים, עלולים להתקשות להיגמל גם בתהליך הזה.

  • חוסר הבנה או התייחסות לא נכונה של ההורים לחרדת קקי של הילד עלול לעורר תגובות של פחד וטראומה מצד הילד ותהליך הגמילה ייפגע.

  • על ההורים לבדוק עם עצמם מה משמעות הגמילה עבורם. יש הורים שעבורם הגמילה של ילדם היא הישג עצום, והם מפעילים על ילדם מכבש של לחצים.

  •  הורים רבים מגיבים גם ללחצים של הסביבה – הרי הילד בן שנתיים וחייבים להתחיל לגמול אותו, אל תתנו ללחץ סביבתי להשפיע עליכם, שכן הלחץ הזה יעבור לילד והוא יתקשה להצליח בתהליך הגמילה תחת לחץ סמוי.

רשימת ספרים וקלטות העוסקים בגמילה מחיתולים:

  • סיר הסירים/ אלונה פרנקל, הוצאה: מודן.

  • סירכבת/ דיוויד הוכמן ורות קניסון, , נוסח עברית: אירית ארב , הוצאה:ספרית מעריב.

  • לא רוצה חיתול/ רן כהן-אהרונוב, הוצאה: כתר.

  • אמרתי שלום לחיתול/ זיוה זהר, הוצאה: אוריון.

  • בלי חיתולים/ סמדר שיר ונורית הירש, הפצה: קלסי קלטת.

  • חיתולי/ אירית תמיר ואורית בן דרור, הפצה: NMC.

  • האסלה הקסומה/ ד"ר ברוך קושניר  ומירי מיירס, הפצה: NMC.

הורים יקרים, זכרו שאם עברתם על כל השלבים והכנתם את הילד כראוי ,הגמילה מחיתולים לא מפחידה כלל והיא תעבור עם סבלנות שלכם מהר ובהצלחה, ומבלי לשים לב תוך חודש ילדכם הקט ילך באופן עצמאי לשירותים.

גמילת לילה

בניגוד לגמילת יום שדורשת מצד ההורים התייחסות למקום הרגשי של הילד , המוכנות שלו וההכנה לקראת הגמילה, גמילת לילה מתרחשת במקרים רבים מדרך הטבע, כשהילד לומד לשלוט בצרכיו (או ליתר דיוק כשהגוף מוכן לכך). זהו תהליך טבעי של הגוף בו המוח לומד להתנהל אחרת בזמן לילה כשהגוף נמצא במצב שינה. המוח לומד לתת פקודה לגוף להתאפק ולא לשחרר צרכים במהלך השינה. ברוב המקרים תהליך זה מתחרש בגילאי 3-5.

בכדי לדעת האם ילדכם בשל לגמילה בלילה, מומלץ להמתין לפחות שניים – שלושה לילות רצופים (במשך תקופה של כמה שבועות) שבהם הפעוט מתעורר עם חיתול יבש. במידה ואכן החיתול יבש, אפשר להתחיל. שוחחו עם ילדכם תוך התייעצות עמו וקבלת הסכמה שלו תחליטו על התחלה של גמילה במהלך השינה.

החלו בגמילה בשנת הצהריים הקצרה יותר והתקדמו לשנת הלילה. כאשר הילד מתרגל לשנת צהריים ללא חיתול ומתאפק עד שהוא מתעורר, תוכלו לגמול אותו גם בלילה. בלילות הראשונים, הסבירו לו לפני השינה שהוא הולך לישון בלי החיתול, ואם הוא מרגיש שהוא צריך פיפי או קקי במהלך השינה אז שיתעורר וייגש לשירותים או יקרא לאמא ואבא שיעזרו לו.  ודאו שהוא הולך לשירותים לפני השינה.

כמה נקודות נוספות חשובות וקריטיות לגמילה בלילה:

  1. התנהגו כרגיל לפני השינה בלילה. אל תמעיטו בנוזלים/אוכל, אל תשנו משהו בטקס השינה או בהתנהגות/יחס שלכם. הגוף ילמד לאגור את כמות הנוזלים הנדרשת להתאפקות בלילה ולכן אין צורך להמעיט בנוזלים כדיי "לסייע" לגוף בתהליך הגמילה.

  2. לפני הכניסה למיטה קחו את ילדכם לשירותים.

  3. אל תעירו את ילדכם בלילה לשירותים מהחשש שיפספס. קימה מאולצת לשירותים מלמדת את הגוף התניה של שחרור נוזלים בשעה שמעירים. אין פה שום תהליך למידה, הילד לא ילמד בעקבות זה להתעורר באופן עצמאי וללכת לשירותים במהלך הלילה ולכן במקום לסייע זה עושה את הפעולה ההפוכה.

  4.  צריך להתחיל את הגמילה מבלי להעיר ולתת לגוף להתרגל וללמוד להתאפק לילה שלם. כנראה שתחילה יהיו פספוסים וכמובן שיש להחליף לו תוך כדיי שינה, אך לא להעיר לשירותים!

  5. אם אחריי חודש אתם רואים שבשבוע יש רק לילה-שני לילות בהם הילד מפספס זה נחשב תקין ובתהליך לקראת גמילה מלאה בכל הלילות.

בהצלחה!!!