אני זז

1
אני זז…
על הקשר שבין תנועה וחשיבה
יעל זקוב טיפ טף המרכז לגיל הרך חולון – –
מגיל הלידה ועד גיל ההתבגרות, ילדים לומדים
לחשוב בעזרת תנועת גופם. כמבוגרים הרעיון
יכול להישמע מוזר, שכן אנחנו בהחלט יכולים
לחשוב מבלי לנוע. בעולם המושגים שלנו,
התרגלנו לחשוב כי התנועה והחשיבה הם שני
תחומים נפרדים ואף יותר מזה, שהמחשבה היא
הנעלה שמבניהן. המחשבה נתפסת כזו שמנחה,
שפוקדת, שמחליטה, מגלה והמארגנת ואילו
תנועת הגוף היא התוצאה: הביטוי או הביצוע.
אבל מנקודת מבט התפתחותית, מקומה של
התנועה גדול בהרבה מלהיות רק התוצאה
היישומית של המחשבה. לתנועה עצמה יש
תפקיד מרכזי בתהליך היווצרותן של מסקנות,
הבנות ותובנות.
עד כמה התנועה חשובה להתפתחותה של
החשיבה? מסתבר שהרבה יותר ממה שידענו עד
כה. החוקר הראשון שהתייחס לסוגיה,
היה הפסיכולוג השיווצרי פיאז'ה, אבי תורת
ההתפתחות הקוגניטיבית, שציין כי תינוקות
לומדים על העולם דרך התנועה. משום מה,
דווקא עיקרון זה שפיאז'ה הציע, הושם בצד
ובמהלך העשורים האחרונים עיקר המחקר על
ההתפתחות לרוב התפצל בין שני התחומים.
המחקר המתקדם מספר לנו סיפור חדש על
תהליך ההתפתחות והוא נע לכיוון מערכתי ודינמי
יותר. הבנה משמעותית זו, מובילה את חוקרי
ההתפתחות לקבוע כי התפתחותם של החשיבה
והתנועה אינה קורת במקביל אלא בשילוב, כאשר
תחום אחד קשור לשני ואף מגביר אותו. המוח
המתפתח מתנהל כ"קונצרט" וכאשר "כלי" אחד
מנגן, גם הכלים האחרים מנגנים בעקבותיו
ומשתפרים אף הם תוך כדי. בניגוד למה שחשבנו,
כאשר הקטנים נותנים קפיצה בתחום המוטורי,
תחומי החשיבה אינם "לוקחים הפסקה". ולפחות
שמדובר בתינוקות, בפעוטות ובילדים ניתן בקלות
להרחיב את המשפט הנודע ולקבוע "אני זז,
משמע אני חושב, משמע אני קיים".
הצומת הראשונה שבה ניתן לראות את החיבור
בין התנועה והחשיבה מופיעה כבר בגיל חודש
( 1 (. התינוקות לומדים למקד את המבט על משהו
מעניין בסביבה וכך לומדים על תכונותיו. כבר
בשלב זה מתרחשת התאמה בין תנועות הגוף ובין
הקשב הדרוש להתבוננות בגירוי. כאשר התינוקת
בוחנים את החפץ שמולם הם שקטים ואינם נעים.
אך שניות בודדות לפני העברת המבט לעבר חפץ
אחר, מתרחשת עלייה בתנועות הגוף. נראה כי
נעילת המבט על חפץ מסוים אינה האתגר היחיד
שעומד מולם והתינוקות זקוקים לעזרתו של הגוף
כולו כדי לשחרר את המבט ולעשות את המעבר
להתבוננות בדבר המעניין הבא.
כדי למדוד את רמת התנועה הפיזית הדרושה
להעברת המבט, מקמו את התינוקות על מושבים
מיוחדים המחוברים לסנסורים הקולטים תנועה
והתוצאות נותחו על ידי תכנות מחשב מיוחדות.
מדוע כדאי להקדיש כל כך הרבה משאבים
למדידה? מסתבר שההתאמה בין התנועה והקשב
בגיל מספר שבועות, קשורה ליכולת הקשב
בגילאי בית הספר והחוקרים המתמחים בתחום
מתחילים להבין, איך מתפתח הקשב כבר מלידה.
כאשר תינוקות מצליחים לאחוז בדברים הם
מתחילים להבין דברים חשובים כמו גודל, צורה,
משקל ומרקם. רק אז הם יתחילו לקשר בין
דברים ולהתחיל בהבנה בסיסית של "מה הולך
עם מה".
2
הניסוי הבא מדגים את הקשר בין היכולת
המוטורית של לקיחת חפצים ובין סקרנות ועניין.
החוקרים הלבישו על ידיים זעירות של בני שלושה
חודשים כפפות עם רצועות "ולקרו" כך שתנועות
הידיים לעבר משחק גרמו לו להידבק לכפפה
ועזרו לתינוקות להשיג צעצועים עוד בטרם
התפתחותה של יכולת האחיזה ) 2 (. התינוקות
בקבוצת המחקר חוו משחק עם הכפפות כעשר
דקות והצליחו לקרב לטווח ראייתם יותר משחקים
מהתינוקות בקבוצת הביקורת ששחקו בכפות
ידיהם ללא כפפות. לאחר מספר התנסויות במשך
שבועיים, נבדקו יכולות החקירה של התינוקות
ונערכה השוואה בין הקבוצות. במחקר נמצא כי
התינוקות שקבלו כפפות דביקות הראו עניין רב
יותר בחפצים, הסתכלו עליהם זמן רב יותר
והכניסו יותר חפצים לפה שזו החקירה המיטבית –
בגיל הזה.
כדאי לדעת:
 לא צריך כפפות מיוחדות, רק לזכור שכדי
ללמוד, תינוקות וילדים צעירים צריכים
לגעת, להרגיש, להזיז, למשוך ולדחוף.
 גם תינוקות צעירים רוצים להגיע
לתוצאות ולכן יניעו יותר פעמון שמשמיע
צליל, ימעכו יותר צעצועים רכים מקשים
וישתדלו יותר למשוך לעברם צעצועים
בעלי מרקמים מיוחדים
 עד גיל 4 חודשים תינוקות חושבים ששני
חפצים צמודים הם חפץ אחד. רק
התנסות בחקירה עצמאית בצעצועים
שבבית, תחשוף בפניהם את הסוד
וכאשר יראו גליל כחול צמוד לקובייה
צהובה ידעו מראש שהם ככל הנראה לא
מחוברים ויחתרו להפרידם.
תנו לי קצב
לקראת גיל חצי שנה התינוקות נהנים להניע את
הידיים בתנועות קצביות והם מנפנים ודופקים עם
הידיים בצורה נמרצת. זהו הזמן שבו גם הקולות
שהתינוקות משמיעים מקבלים תבנית
מקצבית והם לומדים למלמל בהברות חוזרות
ברצף )מה מה מה(. קבוצת חוקרים הסתקרנה – –
לגלות האם יש קשר בין שתי התפתחויות אלו
ואם כן מהו ? החוקרים חקרו את הקשר בין
תנועות הידיים הקצביות ובין המלמול הקצבי
בעזרת אמצעי פשוט: הרעשן. במחקרים אלו
נראה כי באותה התקופה שבה עלתה היכולת של
התינוקות לאחוז ברעשן ולנענע אותו בקצב
השתפרו גם היכולות למלמל רצפים ארוכים יותר
של הברות ) 3 (. התצפיות העלו שתנועות הידיים
הקצביות מגיעות כשבועיים עד שלושה בממוצע
לפני המלמול הקצבי. החוקרים משערים שייתכן
ותנועת הידיים היא הזדמנות להתאמן על הפקת
פעולה קיצבית ומאורגנת בדומה למלמול של
הברות חוזרות. כאשר התינוקות עוסקים בדפיקות
על השולחן הם מרגישים את התנועה, רואים את
הזרועות נעות ושומעים את התוצאה. למרות שאין
דרך לדעת מה באמת קורה באותו הרגע במוח,
החוקרים מניחים שפעולה זו מעודדת את
התינוקות לנסות להפיק תוצאה דומה גם בעזרת
קולם.
מה זה שקוף?
הניסוי הבא מדגים את חשיבותה של ההתנסות
העצמית של התינוקות ואת תרומתה להתקדמות
יכולות הלמידה והחשיבה ) 4 (. תינוקות בני 9
חודשים עדיין לא מבינים שידם אינה יכולה לעבור
דרך מחסום שקוף וינסו לתפוס במשחק
שמתחבא מתחת לתיבה שקופה. ברוב המקרים
הם יכו על המשטח ויראו מבולבלים מול חוסר
3
הצלחתם להשיגו. בניסוי זה, השתמשו החוקרים
בשתי תיבות, האחת אטומה והשנייה שקופה.
התיבות היו זהות במבנה שלהן ולשתיהן היה
פתח אחד בצידן. כאשר הניחו החוקרים צעצוע
אהוב בתוך התיבה האטומה, בני ה- 9 חודשים
מצאו במהירות את הצד הפתוח, שלפו את
הצעצוע ושחקו בו להנאתם. כאשר חזרו החוקרים
על אותו התהליך עם התיבה השקופה, התינוקות
היו חסרי אונים. כאמור, הם הכו על המשטח
השקוף ולא העלו על דעתם לחפש את הפתח,
שהרי הם רואים את הצעצוע, אז למה אי אפשר
פשוט להושיט ולגעת? תגובתם של התינוקות
בגיל הזה למשטח השקוף היא נורמטיבית, שכן
לא פשוט להבין ביום אחד את החיבור בין מוצק
ושקוף. בהמשך המחקר, חילקו החוקרים את
התינוקות לשתי קבוצות. לקבוצת המחקר הם
השאילו הביתה את התיבות )השקופה והאטומה(
והנחו את ההורים פשוט להניח אותן עם שאר
הצעצועים בבית. לאחר כשבועיים חזרו התינוקות
למעבדת המחקר והניסוי חזר על עצמו באותה
צורה בדיוק. התינוקות שהשתתפו בקבוצת
הביקורת )שלא קבלו הביתה תיבות להתנסות
עצמית( הגיבו כמו בפעם הקודמת. שלפו את
המשחק מהתיבה האטומה והכו בנחישות על
התיבה השקופה ללא תוצאות. התינוקות שהכירו
את התיבות מהמשחק החופשי בבית שלפו את
הצעצוע גם מהתיבה השקופה ללא קושי.
מה אפשר ללמוד בעקבות
הזחילה?
היכולת לנוע מביאה איתה יכולת להבין. המחקר
שבדק את הקשר הזה התבסס על משימת
חשיבה נפוצה מאוד בתחום המחקר ההתפתחותי
שנקראת B-not-A . המשימה המקורית של פיאז'ה
שמטרתה להעריך מתי התינוקות מבינים
שהחפצים קיימם גם אם לא רואים אותם )קביעות
אובייקט( ובה הנסיין מחביא צעצוע מפתה מתחת
לכיסוי במיקום A ורק לאחר עיכוב של 5-3 שניות
מאפשרים לתינוק להשיג אותו. הניסוי מורכב
מכך שחוזרים על אותה הפעולה מספר פעמים
ורק אז עורכים שינוי קריטי. השינוי מתבטא בכך
שהנסיין מחביא את המשחק במיקום אחר, כלומר
מתחת לכיסוי B .
בין גיל 10-8 חודשים התינוקות עושים "טעות"
מסקרנת. הם מושיטים את היד לא למקום שבו
הם ראו את המשחק נעלם אלא חוזרים לנקודה
הראשונה שבה הם מצאו את המשחק בניסיונות
הקודמים. לאחר גיל שנה רוב התינוקות יודעים
לחפש את המשחק במקום הנכון. אז, מה קורה
לתינוקות בין גיל 8 חודשים לגיל 12 חודשים?
החוקרים משוכנעים שהשינוי קשור באופן מובהק
ליכולת התנועה העצמית המתעצמת באותו הזמן.
התינוקות מפסיקים לעשות את הטעות כאשר הם
מתחילים לנוע בעצמם ביתר יעילות. החוויה של
התנועה העצמאית בעולם, עוזרת לתינוקות
להצמיד את שתי הפעולות: להבחין ולזכור את
מיקום החפצים. כאשר התינוקות לומדים לזחול
ולעבור ליד חפצים, )ולעתים קרובות גם מעליהם
או דרכם( מאפשרת להם ללמוד את הקשר בין
המרחב והזמן ומשפרת את התצוגה הפנימית ואת
הבנת היחסים שבין החפצים, המרחב והגוף.
הוכחה לכך מצאו החוקרים ) 5 ( כאשר בקשו
מהאמהות לשאת את ילדיהם על הידיים ולמצוא
את המשחק, כאשר הן אלו המקרבות את
הפעוטות אל המשחק המוסתר. התינוקות טעו
ברוב המקרים כאשר הם נישאו על ידי אמהות
ולעומת זאת צדקו ברוב הפעמים כאשר הם זחלו
למחבוא בעצמם.
4
כדאי לדעת:
 כאשר התינוקות מתחילים לזחול קשה
יותר להשאירם לבדם. אם אתם מוצאים
את עצמכם רצים במהירות אל עבר
הילדים מספר פעמים ביום, אולי
תתנחמו בכך שהתנועה המתישה הזו
דווקא תורמת להתפתחות התפיסה
המרחבית. התינוקות לומדים על כיוונים
ומרחקים כאשר המבוגרים האחראים
מגיעים או קוראים אליהם, בכל פעם
מפינה אחרת בבית.
 כאשר תינוקות מתחילים לזחול במיומנות,
עלולה להיות לכך השפעה על איכות
השינה בלילה. תקופה זו של תחילת
הזחילה המהירה מאופיינת בקושי לחזור
לשינה עמוקה בין מחזורי הישנה
והחוקרים מציעים שעומס הגירויים
שחווים התינוקות הזוחלים מוביל
להפרעת שינה זמנית ונורמטיבית.
הליכה
עוד על הקשר בין תנועה וחשיבה ניתן להתרשם
מהנתון הבא: תינוקות צעירים, המיומנים בזחילה
זריזה בבית, פתרו משימות הקשורות בתפיסה
מרחבית ביתר קלות מפעוטות גדולים יותר
שנמצאים בשלב של תחילת הליכה. אבל היתרון
של הזוחלים הוא זמני בלבד ותחילתה של
ההליכה קשורה בשינוי משמעותי בעולמו של
הפעוט. ההליכה מציגה מערך חדש של
הזדמנויות לאינטראקציה עם הסביבה בדרכים
אחרות ) 6 (. הליכה עם ידיים משוחררות מאפשרת
לפעוטות לקחת חפצים ולנוע עמם ביתר קלות,
להעביר אותם ממקום למקום ולראות האם הם
משתנים בסיטואציות משתנות. מה כבר יכול
להשתנות? הרי קובייה נשארת קובייה! רק
מבוגרים יכולים לחשוב כך…. מבחינתם של
הקטנים הכל חדש. הם צריכים ללמוד איך נראית
הקובייה שזורקים אותה רחוק או דוחפים אותה
והיא נשארת בסביבה? איזה רעש היא משמיעה
בהטחה על הרצפה או בחריקה על החלון? ומה
בכלל קורה לה שם מתחת לספה?
מחקרים המשווים בין התנהגותם החברתית של
פעוטות הולכים ובין בני גילם שעדיין זוחלים
מראה שאלו שהחלו ללכת משחקים עם צעצועים
זמן ממושך יותר באופן משמעותי, מתקשרים יותר
עם ההורים, קוליים יותר ומביעים את עצמם יותר
בעזרת מחוות גוף. הפעוטות ההולכים מגיעים
לחפצים מרוחקים, אוחזים בהם בזמן ההליכה
ומתקרבים יותר לאמהות כדי להראות להן את
ה"שלל". הזוחלים לרוב מעדיפים לשחק בדברים
הקרובים אליהם. גם הם מראים להורים במה
אוחזים אך עושים זאת ממרחק בעודם נשארים
במקומם. כאשר התינוקות הזוחלים הראו שהם
מגיעים לחפצים מרוחקים יותר, החלו לשאת אתם
חפצים והגיעו עד לאמהות כדי להראות להן מה
הם השיגו, היה זה אות מבשר לקראת הופעת
תחילת ההליכה ) 7 .)
כדאי לדעת:
 מאחורי הגב כאשר התינוקות לומדים –
לזחול וללכת הם לומדים להתייחס לכל
360 המעלות שמסביבם. אם תרמזו להם,
בעזרת מבט או הצבעה שיש משהו מעניין
מאחורי גבם, עתה הם יוכלו להסתובב
ולחפשו.
 החופש לפעול משפיע גם על בדיקת
הגבולות ונמצא כי פעוטות הולכים נוטים
יותר להתעלם מבקשת ההורים לעצור
מאלו שזוחלים.
5
הקשר בין מילים ומשחקי הרכבה
במהלך השנה השנייה לחיים, הפעוטות נהנים
לגעת בכל דבר ונראה שמשימתם העיקרית היא
להזיז דברים ממקומם. בתקופה זו מתקיימת
חלוקה ברורה: הם מפזרים ואחרים מסדרים.
מדוע הם לא מחזירים בעצמם שהרי תנועת היד
הדרושה כדי להוציא, די דומה לתנועה המשלימה
להחזרה… הם לא עושים זאת עדיין כי הם לא
יודעים לבטח מה קשור למה. רק אחרי שעות של
תרגול, כאשר בפעם המי יודע כמה, כל קערות
הפלסטיק מפוזרות במטבח וכל
הדיסקים/ספרים/צעצועים מפוזרים בסלון, יתחדד
הזיכרון וההבנה שדברים שנפרדים היו קשורים
קודם! היכולת המוטורית ליצירת הבלגן הזה
חשובה כהכנה לשלב הבא למידת התכונות –
העיקריות של החפצים והיכולת להבין את הקשר
ביניהם. למשל, שבטבעת יש חור! ולחור יש גודל
דומה לעמוד שליד. אז יתרחש נס זעיר ויד קטנה
תשלח ותנסה לשים את הטבעת בדיוק
במקום. חוקרי ההתפתחות מצאו כי בתקופה הזו,
בה מתרחשת ההבנה הראשונית של הקשר בין
חפצים, מתרחשת במקביל התעוררות שפתית
ומילים חדשות צצות להן פתאום. מה הקשר בין
שפה ובין היכולת לשים את החרוזים בחזרה
בקופסה או לבניית מגדל מקוביות ) 3 (? לפחות
שני קווי דמיון. האחד קשור לכך שגם המילה היא
סוג של תכונה והשני קשור לכך שגם השפה היא
סוג של משחק הרכבה.
כדאי לדעת:
מיון חפצים לקבוצות עוזר לפעוטות לבסס את
ההבנה לגבי שמות החפצים והתפקיד שלהם.
אתם יכולים להציע לקטנים, כבר מגיל שנה וחצי
לסדר דברים לפי קבוצות. כאשר תעזרו להם
לשים קודם את כל המכוניות על השטיח ואחר כך
את כל החיות בתוך "הבית" )בקופסה(, המיון
הפיזי במרחב ידגיש את ההבדלים ויתרום
להתפתחות השפה. אך חשוב לזכור שהמשחק
אמור להיות כיף ולא משימה לימודית. הראו
לפעוטות איך אתם ממיינים לשתי קבוצות ושימו
לב במה הם עצמם מתעניינים. אם הרעיון עוד לא
מדבר אליהם, נסו להציג אותו בעתיד.
זוכרים עם הידיים
אנשים בכל הגילאים ובכל התרבויות מדברים עם
הידיים כאשר הם מלווים את הדיבור במחוות גוף
)ג'סטות(. כאשר אנחנו מסבירים למישהו איך
להגיע ומלווים את ההסבר בתנועות ידיים, למי זה
עוזר? לנו או להולך הרגל המבולבל? מסתבר
שגם וגם. מי שמקבל את ההסבר קולט טוב יותר
את ההדרכה, אבל גם בשביל הדובר, הנטייה
להוסיף את תנועת היד מגיעה מהקשר בין
התנועה והחשיבה. התנועה המרחבית של המילה
שאנחנו רוצים להגיד עוזרת למילה לצוץ במהירות
רבה יותר. כאשר מדובר בילדים צעירים, בעלי
אוצר מילים מוגבל, הדבר נכון שבעתיים. למשל
פעוטה בת שנתיים וחצי ושבעת שיחה על חיות
שכחה איך אומרים צפרדע, ולכן "עשתה כמו
צפרדע" כדי להסביר.
חוקרי ההתפתחות יודעים להגיד היום שגם ילדי
הגן ובית הספר זקוקים לתנועה כדי ללמוד ) 8 ,)
כפי שניתן לראות בדוגמאות הבאות. כאשר נאמר
לילדים "לדבר עם הידיים" כאשר הם מנסים
להיזכר באירוע מסוים, הם הצליחו לזכור יותר
פרטים מהילדים שלהם נאמר לדבר בלי לזוז.
6
כדאי לדעת:
שחקו עם הילדים משחקי מחיאות כפיים )כמו
"סינדרלה שלי"(. משחקים אלו אהובים על
הילדים בעיקר בין הגילאים 8-6, וכנראה שלא
במקרה. במחקר ישראלי שנערך באוניברסיטת בן
גוריון מצאה ד"ר עידית סולקין ) 9 ( כי הילדים
שנוהגים לשחק כך, מראים כתב מאורגן יותר,
כתיבה ברורה ופחות שגיאות כתיב. גם ילדים
צעירים יותר יכולים להנות מגירסה פשוטה של
המשחק, בו הקצב והקואורדינציה משתלבים.
מלידה ועד בגרות התנועה מגבירה ומאפשרת את
שגשוג הלמידה. נראה שהתנועה מקדמת את
הבנת הסביבה ובכך מוסיפה ליכולת הסקת
המסקנות והתנועות עצמן עוזרות להפנמת פרטים
בזיכרון. נכון, כאשר ילדינו הצעירים בודקים
ונוגעים זה בדרך כלל די מלכלך או מרעיש
ולשמחתם, הם )עדיין( חופשיים מלשאול את
עצמם "מי ינקה את כל הבלגן?" החקירה
העצמאית מתאפשרת עם התפתחות היכולות
המוטוריות וכשאנחנו מאפשרים לילדים "לגעת",
אנחנו עוזרים להם "לדעת" טוב יותר. לא תמיד
אפשרי לתת לילדים לחקור בעצמם, אבל כשניתן
זוהי מתנה גדולה להתפתחותם. –
ביבליוגרפיה:
1. Robertson SS, Bacher LF, Huntington NL. (2001) The integration of body movement and attention in young infants. Psychol Sci 12:523–526. 2. Libertus, Needham, (2010). Teach to reach: The effects of active vs. passive reaching experiences on action and perception. Vision Research. 24: 2750-2757.
3. Iverson, J. M. (2010). Developing language in a developing body: The relationship between motor development and language development. Journal of Child Language, 37, 229-261.
4. L. Smith and M. Gasser (2005) The Development of Embodied Cognition: Six Lessons from Babies. Artificial Life 11: 13 –29 5. Anderson D. I., Campos J. J., Rivera M.,. (2013) Frontiers in Psychology; 4: 440. 6. Adolph K. E. (2005). Learning to learn in the development of action, in Action as an Organizer of Perception and Cognition during Learning and Development: Minnesota Symposium on Child Development, Vol. 33, eds Lockman J., Reiser J., Nelson C. A., editors. (Hillsdale, NJ: Erlbaum), 91–122
7
7. Karasik, L. B., Tamis-LeMonda, C. S., & Adolph, K. E. (2011). Transition from crawling to walking and infants’ actions with objects and people. Child Development: 82., 1199–1209 8. Jensen (2005) Teaching with the Brain in Mind. Association of Supervision and Curriculum Development. 9. http://www.aabgu.org/media-center/news-releases/ben-gurion-research-handclapping.html

שינוי גודל גופנים